טיפול בילדים

טיפול בילדים

במהלך הילדות המוקדמת והמאוחרת יכולים להיווצר קשיים רגשיים רבים הדורשים התערבות טיפולית. לעיתים הילד עצמו מבטא קושי ומבקש עזרה בדרכים שונות, גם אם אינם מילוליות. הדבר עלול להתבטא בהתנהגויות חריגות, קשיים במעבר משלב התפתחותי מסוים לאחר (שאינם קשורים לקושי התפתחותי- פיזי), נסיגה לשלבי התפתחות מוקדמים יותר וכו’. לעיתים,ילדים בוגרים יותר, שכבר מסוגלים לבטא את עצמם דרך השפה, יכולים לבקש עזרה דרך דיבור על פחדים מוקצנים, ביטוי דאגות חוזרות ונשנות סביב נושאים מסוימים וקשיים חברתיים בסביבת בית הספר או הגן. גם מסגרת בית הספר יכולה להתריע על מצבים רגשיים הדורשים התערבות. אולם, לא תמיד הדבר כך, אם מכיוון שהמסגרת אינה רגישה מספיק כדי לקלוט את סימני המצוקה של הילד, ואם מכיוון שהתנהגות הילד בבית הספר שונה מזו שבסביבת המשפחה.
פעמים אחרות, ההורים הם אלו שחשים במצוקה בגלל התנהגות בעייתית של הילד שאין הם יודעים להתמודד עמה, על אף שהילד עצמו אינו מבטא מצוקה.
טיפול בילדים מתנהל באופן שונה מטיפול במבוגרים. ראשית, הנחת היסוד היא שילד מתפתח בתוך ההקשר המשפחתי, בראש ובראשונה. להורים יש תפקיד חשוב בשינוי אצל הילד ,ולעיתים, מבלי שהם יודעים על כך, הם גם מגיבים לילד באופן שמשמר את הבעיה ומחריף אותה.
לכן, טיפול בילד לעולם יחייב מעורבות של הוריו בתהליך. כמובן, מידת המעורבות תלויה בגיל הילד ובסיפור הקליני הספציפי, אבל כך או אחרת, הטיפול בילדים בגיל טרום-התבגרות מחייב מעורבות של ההורים ושיתוף פעולה בהדרכת הורים.
שיתוף הפעולה מתחיל עוד בשלב הראשון של הטיפול, אז מגיעים ההורים יחד לפגישת היכרות במהלכה נעשה ניסיון לאסוף את כל האינפורמציה הרלוונטית אודות הילד וקשייו, וכן להכיר את המשפחה. פגישה זו מתקיימת שלא בנוכחות הילד, במטרה לאפשר דיבור פתוח וחופשי ככל הניתן.
לאחר מכן, הילד מגיע לפגישה, שמטרתה לאפשר היכרות עם המטפלת ויצירת קשר ראשוני. במהלכה המטפלת יכולה להתרשם מהילד, קשייו ומצבו הקליני. הפגישה הראשונה והשנייה עם הילד מוקדשת להערכה, ולעיתים נעשה בה שימוש בכלים דיאגנוסטיים קליניים ששופכים אור נוסף על המצב בו הילד נתון.
לאחר הפגישות הראשונות עם הילד מתקיימת פגישת סיכום עם ההורים, במהלכה שומעים ההורים את התרשמות המטפלת: תיאור הבעיה והמשגתה במובן הפסיכולוגי והמערכתי, המלצות לטיפול ותיאום ציפיות. במידה והמשפחה מעוניינת, ויש צורך בכך, ניתן להתחיל טיפול פסיכותרפויתי לילד בשילוב הדרכת הורים.
בטיפול בילדים, לא פעם עולה צורך לגייס את המערכת החינוכית בה לומד הילד, ולרתום אותה לתהליך הטיפולי. אם עולה צורך כזה, פונה המטפלת באופן יזום לגורמים רלוונטיים בבית הספר, במטרה לחדד את ההבנה ביחס לקשיים של הילד ולהרחיבה, וליצור תשתית לשיתוף פעולה, על מנת להביא לתוצאות המקסימליות בזמן המהיר ביותר.
כמובן שפניה לבית הספר תיעשה אך ורק בהסכמת ההורים ותחת ויתור סודיות.
הטיפול עצמו, בילדים צעירים שכישוריהם הורבליים אינם מפותחים באופן מספק מתבסס על משחק. המשחק הוא כלי מצוין בעבודה עם ילדים כי הוא מאפשר הצצה לתוך עולמו הפנימי של הלד והבנה של הנושאים המעסקים אותו, גם אם הוא לא בוחר לדבר עליהם ביומיום. המטפל מאפשר את המשחק, צופה בו וגם משתתף בו. בתהליך זה יכול המטפל לתקשר עם הילד בשפה המובנת לו, לשקף או לפרש לו במילים או במחוות משהו על החוויה הרגשית שלו. כך מתאפשר עיבוד לחוויות שעבור הילד לעיתים רבות הן בלתי מובנות, חסרות פשר וגם מאיימות מאוד. עיבוד זה מאפשר לאט ובהדרגה הקלה בסימפטומים.
בילדים פחות צעירים הטיפול כבר אינו מתבסס על משחק, אלא על שיחה, ולפעמים משולבים בתוך זה לפי הצורך והחיבור של הילד גם כלים אחרים.