טיפול בבוגרים

חלק גדול מאלו שפונים לטיפול עושים זאת רק כאשר הם חשים שאין ברירה, כי כבר קשה יותר מידי והתקווה אינה נראית באופק. רבים בשלב זה כבר מתמודדים עם דיכאון-אחת ההפרעות השכיחות בחברה המערבית. אחרים, כבר החמיצו הזדמנויות רבות לשיפור חייהם, תקועים בתוך מעגל קסמים המזמן להם עוד ועוד חוויות שליליות. פעמים רבות המחשבה לקבל עזרה חולפת בתודעה, אך מסולקת בגלל הקושי שבהכרה: “אני זקוק/ה לעזרה”. עבור רבים פרוש הדבר כישלון, חולשה, בושה. לפעמים יש חששות מהתמודדות אמיתית עם הקשיים, או מכניסה לקשר טיפולי עם אדם לא מוכר. אפשר להבין חששות אלו, אך כדאי לזכור שהיכולת לפנות לטיפול מעידה במידה רבה גם על הכוחות שבאישיות, על הרצון בשינוי והתקווה לממשו. הפנייה לטיפול היא צעד ראשון לקראת תהליך המסמן שינוי חיובי. הקושי של רבים לראות גם את הצד הזה, לפעמים מעכב מאוד את הפניה לטיפול שרצוי היה להתחילו קודם. בין עבודה, זוגיות, גידול ילדים ושאר התחייבויות, רבים מתקשים לזכור שגם לצרכים הנפשיים צריך להינתן מקום. הצרכים הללו יכולים להיות שונים ומגוונים, והם בד”כ קשורים לסיפור האישי של כל אחד ואחת.

כמה מהסיבות היותר שכיחות שבגללן פונים אנשים בוגרים לטיפול:

חרדה
חרדה היא שם רחב לאוסף של תופעות נפשיות שבבסיס כולן האדם סובל מרמה מוקצנת של חשש, דאגה, או פחד. חרדה נעה על קו רצף מדאגנות מופרזת ופחדים ממוקדים למצבים של שיתוק מוחלט וחוסר יכולת לתפקד במגוון של מצבים. לעיתים מצבים אלו גם מלווים במה שקרוי “התקף פאניקה”. התקף פניקה הוא אירוע שבמהלכו האדם חש חרדה קיצונית המגיעה לשיא תוך זמן קצר, וחולפת תוך זמן קצוב. חרדה, ובכלל זה התקף פאניקה, כוללת שלושה מרכיבים. המרכיב האחד הוא קוגניטיבי (מחשבתי), והוא כולל את כל האמונות, התפיסות והמחשבות על מצב הנתפס כמסוכן, על אף שאינו כזה בהכרח. למשל, אמא יכולה לחוש חרדה מכך שבנה או בתה שוהים בבילוי מחוץ לבית. החלק הקוגניטיבי של החרדה יהיה כל מה שהאם חושבת או מדמיינת בראשה ביחס למצב המסוכן. למשל, היא עלולה לחשוב על תאונה פוטנציאלית, או לדמיין שתאונה כזו כבר התרחשה. המרכיב השני הוא המרכיב הרגשי, שבעיקר קשור לתחושת פחד עוצמתית. האם עלולה לחוש פחד נוראי סביב המחשבות הנוראיות שחולפות בראשה. לכך נלוות גם תחושות פיזיולוגיות כמו דופק מואץ, הזעה, נשימות מהירות, ולעיתים גם תחושת נימול. זהו המרכיב השלישי.
תגובות חרדה נוצרות במגוון מצבים. יש חרדות ספציפיות כמו חרדה מקהל או ממצבים חברתיים מביכים, חרדה מטיסות או ממקומות סגורים, חרדה מבעלי חיים, חרדה לבריאות גופנית. ישנן גם חרדות המוכללות למגוון של מצבים. יש אנשים שבאופיים הם אנשים דאגניים, מתוחים ודרוכים, למרות שמעולם לא חוו התקף פאניקה של ממש. גם מצבים כאלו קשורים בחרדה ורצוי לברר את מקורה.

דיכאון
דיכאון יכול להיווצר עקב פגיעות גנטית, וגם כתוצאה מחשיפה לאירוע חיים קשה, או משילוב בין שני הגורמים. דיכאון הוא מצב הכרוך בחוויה רגשית קשה מאוד, של עצב, ייאוש, הערכה עצמית נמוכה, ביקורת עצמית ואשמה, ולפעמים גם אובדנות. בנוסף, דיכאון מלווה בפגיעה קשה במוטיבציה, בתאבון, בשינה וביכולת ליהנות. המילה “דיכאון” הפכה למטבע לשון שמרבים להשתמש בו כדי לתאר מצבים של דכדוך ועצב, אולם דיכאון קליני אמיתי הוא מצב נפשי קשה המשבש את שגרת החיים באופן משמעותי ומביא למצוקה מתמשכת שעלולה לסכן את החיים. במצבים כאלו בד”כ נדרש שילוב בין טיפול תרופתי לטיפול פסיכולוגי.

דימוי עצמי/ ביטחון עצמי
עפ”י אחת התיאוריות הפסיכולוגיות הבולטות (פסיכולוגיית העצמי, קוהוט) הערך העצמי הוא הדבר החשוב ביותר לבריאות הנפשית. אדם שאינו מרגיש שווה, נחשב, מסוגל, לא יכול לחיות חיים מלאים, לממש את שאיפותיו, לממש את הפוטנציאל הגלום בו ולנהל קשר בינאישי תקין. ערך עצמי בריא ומווסת הוא דבר הנבנה בהדרגתיות בתהליך ההתפתחות בתוך יחסים מיטיבים עם דמויות משמעותיות, בד”כ ההורים, אבל גם עם אחרים. גם ניסיון חיים שלילי, חוויות לא נעימות של דחייה בתוך היחסים עם קבוצת השווים, יכולות להפחית מהערך העצמי. נוסף על כך, התרבות המודרנית, המייחסת משמעות רבה  לערכים כמו יופי, הצלחה, יכולת השפעה חברתית ומצב כלכלי מקשה יותר ויותר על האדם לחוש מסופק מהישגיו באופן התורם להערכתו העצמית. הערך העצמי מושפע מכל אלו יחד, וגם תלוי במידה רבה בפרשנות ובחוויה הסובייקטיבית. המידה בה אדם מעריך את עצמו, אוהב את עצמו וחש בנוח עם עצמו תלויה בגורמים רבים הקשורים זה לזה ויוצרים תמונה מורכבת. ישנם אנשים “מוצלחים” בכל קנה מידה חיצוני-חברתי, שעדיין חשים  את עצמם קטנים ולא בטוחים, ואינם חשים מאושרים ומסופקים. אחרים, מרגישים שהערך העצמי שלהם נפגע מאוד בסיטואציות מסוימות, אבל לא באחרות. כאשר הערך העצמי אינו מווסת באופן תקין הדבר יכול לגרום לבלבול, תחושת ריקנות, עצב וגם דיכאון. גם כאן, כמו בכל תחום נפשי אחר ישנו קו רצף, החל ממצבים של הססנות ועכבות בסיטואציות מסוימות, ועד למצבים של קושי לעבוד, להימצא בחברה ולנהל קשר בינאישי או זוגי.

זהות עצמית
בגיל מאוד צעיר מתחיל תהליך בניית הזהות עד שהיא מגיעה לכדי גיבוש, סביב גיל ההתבגרות. בשלב זה, האדם בד”כ יודע לומר מי הוא. כאן רלוונטיות שאלות כמו: איזה תכונות עיקריות יש לי, מה אני אוהב, ממה אני סולד, מה ערכי בעיני עצמי, מה הכיוון שלי בחיים. כל השאלות האלו קשורות לשאלה הבסיסית “מי אני”, המונחת ביסוד המושג זהות עצמית. טבעי ושכיח שמתבגרים למשל, או אנשים הנמצאים בצומת דרכים משמעותית בחייהם יתחבטו בשאלה הזו ולא יהיה להם מושג ברור. אולם, הציפייה מאדם בוגר היא שיוכל לענות על השאלה הזו תשובה מורכבת (כי בני אדם הם מורכבים), אך ברורה ומגובשת. כלומר שהתיאור שאדם יוכל לתת על עצמו כשהוא צריך להשיב על השאלה “מי אני” לא יהיה רווי בסתירות פנימיות, מבולבל, בלתי יציב והפכפך על פני מצבים שונים ותקופות שונות. אם הזהות היא מגובשת ויציבה מי ששומע את התיאור יוכל בד”כ לחוש שהוא מבין מי הוא האדם העומד מולו. כאשר הזהות העצמית בלתי מגובשת ובלתי יציבה, הדבר גורר קושי רגשי עבור האדם, שעלול לחוש ריקנות, ובלבול. אנשים המצויים בקשר עם אדם כזה עשויים להתקשות לצפות את התנהגותו ולקיים עמו קשר ארוך טווח, או שהקשר יהיה רווי בטלטלות וסערות. אדם שזהותו אינו יציבה בד”כ גם יתקשה במציאת כיוון מקצועי, תהיה לו נטייה להחליף לעיתים קרובות מקומות עבודה, ולחוש בלתי מסופק מבחירותיו שמשתנות לעיתים תכופות. כל זה מביא למצוקה רגשית ולעיתים גם לקשיים רציניים בתפקוד. גם כאן, חשוב להבחין בין התלבטויות מובנות ושכיחות לגבי בחירת כיוון מקצועי לבין בעיה אמיתית בזהות העצמית. ככל שהאדם חווה קשיים על פני יותר תחומים הקשורים לנושא הזהות העצמית, כך ניתן לומר שקיים קושי בתחום זה שרצוי לטפל בו.

אובדן ומצבי משבר
חיים של אדם רצופים שינויים ואירועים משמעותיים. חלק מהאירועים הללו בעלי אופי חיובי, מגדל ומעצים. אחרים אינם משפיעים על האדם באופן מיוחד והוא מסתגל אליהם בהצלחה, אבל חלקם מותירים חותם שלילי ומביאים את האדם למשבר רגשי. אירועים כאלו יכולים להיות פרידה מבן זוג, מוות של קרוב, מחלה קשה או כישלון בתחום משמעותי. ביסוד כל המצבים האלו קיים אובדן- אובדן של קשר,  אובדן של אדם, אובדן של בריאות ויכולת פיסית, ואובדן של הצלחה וערך עצמי. מוות של אדם קרוב הוא אולי המקרה החמור ביותר של אובדן, אבל גם פרידה או כישלון יכולים להותיר אדם במצב משברי קשה. השבר הגדול שנגרם אחרי מצבים מעין אלו הוא טבעי ואנושי, אבל גם צריכה להימצא הדרך ליציאה מהמשבר. אדם שאינו מצליח להתגבר אחרי פרק זמן ארוך ממצב משברי עלול לפתח דיכאון שכרוך בסבל רב. נוסף על כך, תפקודו עלול להיפגע מאוד בתחומים רבים. מרבית האנשים מצליחים להתגבר על משברים, באמצעות הכוחות הנפשיים, מנגנוני ההתסתגלות שעומדים לרשותם ורשת התמיכה של אנשים קרובים. אבל אחרים אינם מצליחים לעשות. טיפול במצבי משבר מאפשר לאדם לקבל תמיכה רגשית במצב הקשה שהוא שרוי בו, והוא עשוי להימשך זמן קצר, עד שהאדם מרגיש כי חזר לאיתנו, ויכול לקיים את שגרת חייו במידה מספקת.

קשיים בינאישיים וזוגיות
האדם הוא יצור חברתי במהותו. בד”כ הוא רואה את עצמו כחלק ממשפחה, מחפש שייכות קבוצתית, רשת חברתית תומכת וגם קשר זוגי. בעיות בכל אחד מהתחומים האלו יכולות להביא עמן חוויה קשה של בדידות, ניכור, עצב וכישלון. אדם עשוי להתקשות במציאת קשר זוגי בגלל הססנות רבה, סלקטיביות בבחירת בן זוג או ערך עצמי נמוך המקשה מאוד ביצירת כל סוג של קשר. לפעמים על אף הרצון המוצהר והגלוי להיות בתוך קשר זוגי קיימת התנגדות נפשית יסודית לחיות חיים זוגיים שהאדם כלל אינו מודע לה. דבר כזה עשוי להתברר מתוך החזרתיות של חוויות שליליות ומתסכלות של קשר שנראה מבטיח בתחילתו אך מסתיים באכזבה תוך זמן קצר. לא תמיד מדובר ב”מזל רע”, ולפעמים יש סיבות פסיכולוגיות שרצוי לברר אותן בטיפול. לעיתים קיימות בעיות בתוך קשר זוגי קיים. במצבים אלו עפ”י רוב יהיה רצוי לפנות לטיפול זוגי, אולם ישנם מצבים בהם אחד מבני הזוג רוצה לברר את מקור הקושי ולהתלבט בדבר אופן פתרונו מבלי שבן או בת הזוג יקחו חלק בתהליך. כאשר קורה דבר כזה, בד”כ המטפל יוכל להתרשם אחרי פגישת היכרות ולהמליץ על טיפול זוגי או פרטני. קיימים גם קשיים אחרים הקשורים ביצירת קשרים חברתיים, שימורם, והיכולת להיות חלק מקבוצה חברתית.

צוינו רק חלק קטן מהסיבות לפנייה לטיפול. כמובן, קיימות רבות אחרות, כמספרם של האנשים הפונים לטיפול, כי בעצם, סיבה אחת אינה דומה לאחרת, למרות הניסיון לסווג כותרת “אבחנתית” כזו או אחרת (כמו “חרדה”). למעשה, כל אחד יוצק תוכן אישי לבעיה המטרידה אותו והניסיון להבין יותר תוכן זה הוא אחת מהמטרות של הטיפול.