א׳ מספרת לי שהיא ״מטנדרת״ מידי יום (שזה בעברית: ״לשוטט באפליקציית ההיכרויות המפורסמת טינדר״), אבל בניתוק רגשי מוחלט, כמו מכורה שלא יכולה להפסיק להשתמש, למרות שיודעת ששום דבר טוב לא יצא מזה. ״בואי... אהבה זה לא בטינדר״, היא פוסקת בנחרצות.
כבר מעל שנתיים מאז הפרידה האחרונה שלה. החברות שלה מתחתנות בזו אחר זו, חלקן כבר בהיריון, והיא נצבטת כל פעם שהיא נחשפת ל״ביחד״ שלהן, שמאיר בזרקור צורב את ה״לבד״
שלה. היא מצהירה בטיפול שהיא בשלה יותר מאי פעם לאהבה. מוכנה להתפשר, לא מחפשת מושלם, יודעת שאהבה זה לא קל, ומוכנה לעבוד קשה כדי למצוא אותה.
אז היא משלמת את המס הכבד מבחינתה של לחפש קשר זוגי באפליקציות. היא לא האמינה בזה מלכתחילה. היא חשבה שיש בזה משהו בזוי, נואש, כי למה שבחורה ״שווה״, תצטרך לחפש בדרך הזו קשר זוגי? וכמובן, הייתה בעיה נוספת הקשורה במוניטין המפוקפק של טינדר כאפליקציה המיועדת להשגת קשר מיני בלבד.
זה לא היה פשוט אבל בתהליך של הבשלה והתפכחות בטיפול היא הצליחה לוותר על פנטזיית האביר והנסיכה, ולבנות סיפור חדש ובוגר יותר עבור עצמה. בתוך כך, היא הסכימה להצהיר, קודם כל בפני עצמה, שהיא זקוקה לקשר ורוצה בו, שמגיע לה להיות נאהבת, ושזה אפילו לגיטימי וחשוב לחפש את האהבה שלה, ולבחור בה באופן אקטיבי, גם באפליקציות. מחקר נוסף שעשינו יחד, אפילו חשף שטינדר זה לא רק לסטוצים, ושיש שם אנשים אמיתיים שמחפשים קשר משמעותי.
אבל זו הייתה רק המשוכה הראשונה.
בהתחלה, הייתה התרגשות גדולה. א׳ היא בחורה נאה, ולא מעט גברים פנו אליה. היא הרגישה מחוזרת, מלאת תקווה ואפילו פחות בודדה. אח״כ באו אכזבות, ופגיעות, ולעיתים אפילו השפלות והטרדות. בקיצון, היו גברים שפנו אליה באופן פוגעני ומיני, סרבו לעצור כשביקשה, שלחו תמונות עם תוכן מיני לא מותאם ללא הסכמתה, או דרשו לקבל כאלה. פחות בקצוות, היו פשוט הרבה גברים שנעלמו. נעלמו אחרי שיחה קולחת, נעלמו אחרי דייט, נעלמו אחרי סקס. פשוט נעלמו. זה כאב, והותיר את א׳ המומה, פגועה ולעיתים שבורה ומיואשת לגבי הסיכוי למצוא אהבה.
אבל א׳ התחספסה מהר, ולמדה את חוקי המשחק כמו לוחמת אמיתית. מנפגעת, היא הפכה לא פעם לפוגעת. התחילה שיחות עם גברים ונעלמה באמצע, הפכה לסרקסטית ומתנשאת, יצאה לדייטים ונעלמה ללא הסבר. היא התחספסה לכדי ניתוק וקהות חושים. היא הייתה שם, כמו מי שמשלמת מס לעצמה, ואולי גם לתהליך הטיפולי שלה, כדי להעיד על כך שהיא עושה כל מה שצריך כדי למצוא אהבה, אבל לא באמת הייתה שם.
היא טינדרה מידי ערב, אבל הפסיקה לראות בני אדם. גם את עצמה כבר בקושי ראתה בגרסה הטינדרית שלה, כאילו הפכה להיות שם אישה אחרת, שספק עד כמה אהבה אותה בעצמה, וספק עד כמה ניתן היה לאהוב. והשיח על אהבה, נעשה אחר- קשה יותר ונטול תקווה. היה נדמה שכל העבודה שעשינו כדי לאפשר לה לגעת בחלקים רכים, פגיעים ומשתוקקים שלה נמוג לו אל תוך משחק הישרדות קשוח ונטול חמלה של חיים כרווקה בטינדר.
אהבה נראתה לה כמו משימה בלתי אפשרית.
מידי פעם, היא לקחה הפוגות כדי ״להיגמל״, ולהתגבר על מה שהיא תיארה כתחושות של גועל וסלידה שעלו על גדותיהן, מגברים ומעצמה. אבל שבוע-שבועיים אח״כ היא כבר חזרה להחלקה המוכרת, ימינה ושמאלה, באותה הקהות, כמשתתפת מתוך דחף במשחק המכאיב והבלתי מנוצח של יחסי הכוח בין גברים לנשים.
למרות הסיפור המובא כאן, אני לא רוצה לטעון שטינדר או אפליקציות דומות לה הן פלטפורמות אכזריות ולא מותאמות למציאת קשר זוגי. יש לי גם סיפורים אחרים מהקליניקה ומהחיים, על קשרים טינדריים שהצליחו להתהוות ולהתגבש לכדי משהו אמיתי וטוב.
מה שאני כן רוצה לומר הוא שכמו תמיד- כשזה נוגע לחיים נפשיים, המציאות החיצונית והתרבות שבתוכה אנו חיים משפיעה, ונמצאת שם כדי להקל או להקשות עלינו, אבל היא בשום אופן לא מכתיבה או חורצת גורלות. היא נמצאת באינטראקציה עם מי שאנחנו כבני אדם, ולכן כדאי שנכיר אותה, את המגבלות שהיא יוצרת, אך אולי חשוב מכך- את המגבלות שאנחנו בעצמנו יוצרים כשאנחנו מתחככים בה, מתוך המכאובים והפצעים שלנו. אסור שנשכח שהדבר הנתון להשפעתנו יותר מכל הוא אנחנו בעצמנו, ואם אנחנו רוצים לייצר שינוי אמיתי בעולמנו, עלינו להפנות מבטינו פנימה.
טינדר היא אולי אפליקציה קשוחה, אבל אפשר לשחק בה בגמישות, לקבוע גבולות של שמירה עצמית, ולהימנע מתאונות בעזרת הקפדה על כללי התנהגות בסיסיים.
בסופו של דבר, טינדר היא שיקוף חזק של המציאות שאנו חיים בה-מציאות טכנולוגית של סיפוקים מידיים, של שפע, של FOMO (fear of missing out) ושל FOBO (fear of better options), אבל אפשר להחליט באיזה מינונים אנחנו מכניעים את עצמנו אליה, ואיך אנחנו לא מאבדים את עצמנו בתוכה.
כמו כן, כדאי שנכיר את הרגישויות שאנחנו מביאים איתנו לתוך המרחב התרבותי, אם אנחנו רוצים לקחת אחריות על יצירת שינוי בעולמנו.
בכל פעם שא׳ נדחתה בטינדר, היא נזכרה באופן מודע, וגם באופן פחות מודע, בחוויות הנטישה המוקדמות שלה. היא נזרקה בכאב לשאלות היסודיות המטרידות אותה סביב הערך שלה כאדם, וכאישה בפרט, ונשאבה אל יחסי כוח של קורבן- תוקפן המוכרים לה היטב מההיסטוריה ההתפתחותית שלה.
במובן זה, טינדר עורר קונפליקטים ומשאלות ישנים אצל א׳, עם תפאורה חדשה, ובעוצמה שהייתה חזקה ולא מותאמת עבורה. וכאן בדיוק הייתה מונחת העבודה הטיפולית שלה.
לאט ובהדרגה יכולנו לעבור מכעס והתקוממות על האפליקציות הנוראיות שמחסלות עבורה את הסיכוי לאהבה, לדיבור עם יותר דרגות חופש ואחריות המוכן להתבונן על החלקים שלה בתוך הדבר. א׳ יכלה לראות כיצד מבלי לשים לב, היא לפעמים ״רוכבת״ על המכשלות שהפלטפורמה מזמנת כדי לחבל לעצמה בסיכוי לאהבה, רק כדי לאשש את כל התיאוריות המוקדמות שלה שהיא אינה ראויה לאהבה, ושהדרך היחידה להיות בקשר היא מתוך יחסי כוח ותחרות הרוויים בכאב.
את האהבה שלה א׳ לא מצאה בסוף בטינדר, אלא במסגרת אחרת, לא וירטואלית. היא מתמודדת כעת עם אתגרים חדשים של לגדול מאהבה ולהתמסר אליה. לא מזמן היא אמרה לי שהיא מתגעגעת לימים שלה בטינדר.
חייכנו שתינו, כמי שיודעות שהיא לא באמת מתגעגעת, אבל מבינות שהכל עניין של פרספקטיבה.
*המקרה המתואר מבוסס על סיפורים מתוך הקליניקה, אך אין לו קשר למטופלת ספציפית.